פסק-דין בתיק ע"ר 40500-09-12

1.       בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת ברכה לכמן בת"ט 20441-06-09 מיום 7.5.12 אשר התנתה את מתן הרשות להתגונן בהתנגדות לביצוע שיקים בהפקדת סך של 50,000 ש"ח ע"י המערערת בקופת בית המשפט.

2.       טענות המערערת כנגד ביצוע השיקים נשענו על כך שהמשיב אינו אוחז בהם כשורה, שכן השיקים נמסרו ללא חתימת מורשי החתימה של המערערת אלא רק עם חותמת.

3.       לטענת המערערת, הסכום הנקבע על ידי כב' הרשמת לצורך מתן הרשות להתגונן הינו גבוה, ולאור טענות ההגנה מן הראוי להפחיתו. לדבריה, הופקדו במסגרת בקשות קודמות, סכומים נוספים אשר היה על כב' הרשמת לקחתם בחשבון במסגרת החלטתה, אולם היא לא עשתה כן.

4.       לטענת המערערת, טענות ההגנה שלה אינן קלושות כפי שקבעה כב' הרשמת, ואלו נתמכו בשני תצהירים אשר היו קוהרנטיים לעדותם של המצהירים בבית המשפט.

5.       לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור ולא להתערב בממצאים אליהם הגיע בית משפט קמא, נוכח ההגנה הקלושה של המערערת, ונוכח העובדה שהמערערת העלתה בהתנגדותה טענה סותרת לפיה השיקים נמסרו כבטחון בלבד, הגם שלא עלה בידה להרים את הנטל להוכיח טענה זו.

6.       לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון של המשיב, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

7.       הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור ממעיטה להתערב בממצאיה וקביעותיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, וסטייה מכלל זה תיעשה רק במקרים חריגים, או במקרים בהם נפל פגם היורד לשורש העניין.

8.       בענייננו, לא שוכנעתי כי נסיבות המקרה נופלות בגדרם של המקרים החריגים בהם יש מקום להתערבות ערכאת הערעור. לא מצאתי כל פגם בהחלטתה של כב' הרשמת או בתנאים שקבעה למתן רשות להתגונן, הנראים בעיניי סבירים בנסיבות העניין.

9.       החלטת כב' הרשמת ניתנה לאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים, ולאחר בחינת סיכויי ההגנה, וקביעותיה היו מבוססות ומעוגנות בחומר הראיות. לא זו אף זו, רשאית הייתה הרשמת להתנות את מתן הרשות להתגונן אף בהפקדת מלוא סכום התביעה ( ע"א 462/88 גדעון בן-צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(1) 127).

10.   כב' הרשמת קבעה כי טענות ההגנה סתרו עצמן ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שכן, מחד טענה המערערת כי השיקים נמסרו ללא חתימת מורשי החתימה, ומאידך טענה שהשיקים נמסרו לשם ביטחון בלבד. מאחר והמערערת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת, וכן נוכח עדותו של המצהיר מטעמה, התרשמה כב' הרשמת לשלילה באשר לגרסתה של המערערת בעניין זה.

11.   לפיכך, איני רואה מקום להתערב בממצאים, בקביעות ובמסקנות של כב' הרשמת, ומשכך החלטתה תיוותר על כנה.

12.   לסיכום, הערעור נדחה. על המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח. 

ניתן היום,  י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: